שונאת להיות בלחץ,
רעשים, הערפיח,
הזמן העוצר מלכת הזה
של העיר הזאת
שונאת את נעלי העקב,
שאני תמיד נתקעת איתם מבלי משים
בפתחי הביוב הפולשים
של העיר זאת
שונאת את עצמי במראה
לא בגלל החסרונות שלי,
אלא בגלל הטיפשות שלי
אוהבת להסתובב בסביבה
בידיעה שאחזור תמיד
אל העיר הזאת
ואמרי לי אם יש עניין לזמן,
לנדידתי חסרת התועלת,
ואמרי לי האם יש מטרה
או אם אני חייבת לרוץ לאושר בדהרה.
ואצה רצה
לפנים וסבה אחורה
בורחת, רוצה, לתפוס הרכבת
בנשימתךְ חזק אוחזת
וחושבת עלי שאין לי עכבות
דוחפת חזק וממך לא פוחדת,
רוצה הכול
רוצה אותךְ... רוצה אותךְ, רוצה אותךְ
אוהבת התנועה במרכז,
לחנוֹת בהיסַח,
והחיוך שלךְ,
חוסר היציבות שלי
אוהבת לשחק בנפגעת
וללא סליחה אחת
להשלים בערב,
לכבות את העיר
ואוהבת אותי בגלל זה דווקא
בגלל אנוכיות, מתוכה,
בלי הגיון
אוהבת לסובב אותךְ
בידיעה שתמיד אחזור,
לעיר שלי
ואמרי לי אם יש עניין לזמן,
לנדידתי חסרת התועלת,
ואמרי לי האם יש מטרה,
או אם אני חייבת לרוץ לאושר בדהרה
ואצה רצה
לפנים וסבה אחורה,
בורחת, רוצה, לתפוס הרכבת,
בנשימתךְ חזק אוחזת
וחושבת עלי שאין לי עכבות
דוחפת חזק וממך לא פוחדת,
רוצה הכול, רוצה אותךְ
רוצה אותךְ, רוצה אותךְ, רוצה אותךְ.
ואמרי לי אם את רוצה בכךְ
ואמרי לי שאינךְ
אלא השתקפות מבולבלת
שאני למעמקי עצמנו מסתכלת
ואצה רצה
לפנים וסבה אחורה,
בורחת, רוצה, לתפוס הרכבת,
בנשימתךְ חזק אוחזת
וחושבת עלי שאין לי עכבות
דוחפת חזק ממך לא פוחדת,
רוצה הכול, רוצה אותךְ,
רוצה אותךְ, רוצה אותךְ,
רוצה אותךְ, רוצה אותךְ.