שפתיי יבשות וצמאות
מחפשות באספלט מים
הרכבים עוברים לידי
ואת אומרת לי שסופה צפויה לנו
וסוחבת אותי לבית מרזח לח
אנו צועדים יחדיו באותה הדרך
אך תאיי הכלא שלנו נפרדים
אנו סובבים בעיר בלתי נראית
איני רוצה יותר לדעת מה אנחנו מבקשים
די לי אם תעניקי לי שתי נשיקות
את מהמרת עלי ברולטה ומפסידה אותי
בתוך סיפור אימים
קולי כעת כקול חרק
כצמח מטפס הם חיי
את חותכת אותי וזורקת אותי לתהום
איך הצורך הופך להיסטוריה
איך ההיסטוריה הופכת לשתיקה
מדוע את מסתכלת בי, רוזה, עמום
סלחי נא לי שאיני מבין
מה אומרים המחשבים והמספרים
אהבתי מפחם וגופרית
איך השתנו כך הזמנים
רכבים עוברים מעלינו
ואני בתוך הערפל ובגשם הזלעפות
ישן לצידך רעב
איך הצורך הופך להיסטוריה
איך ההיסטוריה הופכת לשתיקה
מדוע את מסתכלת בי, רוזה, עמום
סלחי נא לי שאיני מבין
מה אומרים המחשבים והמספרים