על רקע רחובות קרים וחשוכים,
מתחת לפנסי רחוב המטפטפים שלג,
אני גורר צל, הצל גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
מזמן לא היה ךנו כה רע-
נשארנו לגמרי לבדנו.
אני גורר צל, הצל גורר אותי
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
התאכזבתי אני, התאכזב הצל-
ככה זה עם הבחורות!
אני גורר אותו, הוא גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
אני אומר:אני צוחק מגחמותיה,
היא לא תקבע לנו!
אני גורר אותו, הוא גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
היה זמן שצל שלי עלז-
כפי שהיא אותי- הצל שלה אותו פתה
אני גורר אותו, הוא גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
ועכשיו הוא אומר: צוחק על הצער!
אך יודע היטב אני, שבדברו כך – משקר,
אז גורר אני את הצל, הצל גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...
כך מנחמים אנו זה את זה
תוך שהולכים ברחובות הארוכים...
אני גורר צל, הצל גורר אותי,
השלוליות מבריקות לנו מתחת לרגליים...